אנחנו כבר אחרי, בהתאם למסורת ולאמונה. אחרי בקשת הסליחות, אחרי חשבון נפש שעשינו עם עצמנו ואחרי ששערי שמים נסגרו עד לשנה הבאה.

זו בדיוק הסיבה שהחלטתי לכתוב את הפוסט הזה – אחרי-

כי עכשיו, רגע אחד לפני החזרה המסחררת למציאות, אני אפילו לא כותבת שגרה, כי היא לא ממש ברורה השגרה הזו. רגע לפני החזרה למציאות החיים שלנו בצל האי וודאות,

בואו נחשוב עם עצמנו על הסליחה ( מדובר בין אדם לחברו ולעצמו )

האם ביקשנו סליחה? ממני? על מה? האם אנחנו מבקשים סליחה על אותו מעשה, על אותה פגיעה? מדוע בכלל החלטנו לבקש או מדוע החלטנו לא לבקש?

כמה אמיתית הייתה הבקשה? או שהייתה לצאת לידי חובה?

ומה קורה עם סליחה מעצמנו?

על מה נבקש בכלל מחילה מעצמנו?

ומה קל יותר בקשת מחילה מאחרים או מעצמנו?

ולמה לי סליחה בכלל ומה קורה רגע לפני הבקשה?

אנחנו שומרים אלפי רגעים, מחשבות, החלטות, תמונות, ריחות… במאגר עצום בזיכרון שלנו.

קורה משהו אנחנו מיד ממינים את האירוע, נותנים לו כותרת, מחליטים האם הוא ראוי להתייחסות והשמירה נעשית אוטומטית.

לפני חגי תשרי קורה משהו בתודעה, אנחנו מבינים שזה הזמן שצריך לנער אבק ולבדוק ולבחון ולהתייחס לזיכרונות כשהפוקוס על אירועים שמקושרים להתנהגות שמתחברת למחשבה- פה לא הייתי בסדר, זה הזמן לבקש סליחה. זה קורה באוטומט זה עולה מתוך הזיכרון הקולקטיבי שלנו כעם. נכון שאנחנו גם בודקים את עצמנו ביום יום ומבקשים סליחה אולם, במקרים רבים המציאות שואבת את רוב אנרגיות ואנחנו פחות פנויים לעניין.

דוגמא נוספת- לפני פסח מתעורר חשק אדיר לסדר וניקיון, לפני חנוכה כבר עולה באפו ריח הסופגנייה והלביבה והרצון להזמין ולהיות מוזמנים להדלקת נרות ( דתיים וחילוניים כאחד ).

נחזור לסליחה – בין אדם לחברו- משפט שאפשר להגיד שנאמר לנו כמעט מהרגע בו אנו נולדים. אנחנו די יודעים מה לעשות ומכירים בחשיבות של התהליך שמורכב מ- 4 שלבים:

1. ההכרה שמה שעשינו פגע והעליב.
2. חשוב לדעת האם מה שפגע זה האופן שבו נאמרו הדברים או המהות שלהם.
3. נבין קודם כל לעצמנו למה אנחנו מבקשים סליחה מאותו אדם
4. בקשת הסליחה עצמה

כדי שהאמירה תהיה משמעותית, עם כוונה ולא רק מס שפתיים ( קלישאה ), חשוב לדעת שאנחנו מבקשים סליחה כי פגענו, בלי קשר לתגובת הצד השני. אולי יקבלו ואולי לא. אולי נחזור להיות חברים ואולי לא, זה כבר לא בידיים שלנו.

ומה קורה עם בקשת המחילה מעצמנו ומה זה בכלל? האם אנחנו יכולים לסלוח לעצמנו ולאן לא מוביל? איך אנחנו פוגעים בעצמנו?

רשימה חלקית בהחלט:

דיברנו על עצמנו לא יפה

העלבנו את עצמנו

לא הערכנו את היכולות שלנו

הצבנו לעצמנו רף נמוך של מטרות

לא עודדנו את עצמנו

ויתרנו מהר מאוד על החלומות שלנו

אנחנו אומרים לעצמנו ( גם באופן לא מודע ) מגיע לנו, זה מה שאנחנו שווים…

וכל הזמן עושים השוואות לאחרים, בוחנים את ההישגים שלנו יחסית למישהו אחר.

והרשימה עוד ארוכה .

וכל כל עוד אנחנו לא סולחים לעצמנו מתוך כוונה אמיתי, נמשיך הגדיר את מי שאנחנו על פי המעשה ונחזור על אותם טעויות.

גם סליחה עצמית היא תהליך, שמתחיל בלקיחת אחריות על המעשיים שלנו ( לא להאשים אחרים או את המציאות ) והסתכלות פנימית מעמיקה ויש מי שיגיד חופרת ומתוך הבנה של התועלת והרווח העצום שנקבל.

בפסיכולוגיה חיובית יש פרק שלם וחשוב על הרשות להיות אנושי

היכולת לאפשר לעצמנו להרגיש ולבטא את כל מגוון הרגשות, בצורה חופשית, לרבות רגשות שלילים.

ברגע שנבין שהשלמה עם רגש אין פרישה כניעה לו

נוכל להכיר, לאהוב ולקבל את עצמנו בכל קשת הגוונים שלנו.

" הפרדוקס המופלא, שאם אני משלים עם עצמי, כפי שאני. אני יכול להשתנות." קרול רוג'רס.

הכירו תודה והפגינו חמלה עצמית.

השתמשו תמיד במשאבים הפנימיים שיש לכם/ן

בכוחות, בעוצמות, בערכים ובסיפורי הצלחה.

גלו וטפחו אותם כי מגיע לכם/ן.

גם אם לא מצליח הסתכלו לכאב בלבן של העיניים

ותדעו שעשיתם כמיטב יכולתכם/ן.

פול בוסה אמר שסלחנות אינה משנה את העבר אך מרחיבה את העתיד.

אל תגידו לעולם לא אסלח לעצמי

קבלו החלטה, תתחילו להסתכל פנימה וגם קצת לחפור.

החליטו לגלות ולטפח את מי שאתם.

כי מגיע לכם/ן הטוב ביותר.

באהבה

שרי פז